פסק-דין בתיק ת"א 34189-06-10

1.         זוהי תביעה, בגדרה עותרת התובעת, חברה העוסקת בגידול שתילים לנוי, לחייב הנתבעת, חברה העוסקת בייצור שתילים, לשלם לה פיצויים בגין נזקיה, בסך 402,750 ש"ח .

2.         סכום התביעה מורכב מפיצויים ע"ס 50,000 ש"ח בגין עוולת לשון הרע שעיוולה הנתבעת, כך עפ"י הנטען, וכן סך 352,750 ש"ח בגין הפרת הנתבעת את ההסכם בינה  לבין התובעת.

3.         התובעת טוענת כי ביום 10.7.2007 נחתם בינה לבין הנתבעת הסכם לסילוק טענות התובעת ושתי חברות אחרות (חברת פרדקין תמרים (1995) בע"מ ומשתלות פרידקין יוסף בע"מ) כנגד הנתבעת, לפיו - כחלק מפיצוי התובעת ע"י הנתבעת - הוסכם כי הנתבעת תספק לתובעת שתילים בשווי 73,964 ש"ח (ההסכם הנ"ל שצורף כנספח א' לכתב ההגנה ייקרא להלן: " הסכם הפשרה"). לטענת התובעת, ביום 8.12.2009 יצר מנהל התובעת יובל פרידקין (להלן : " יובל") קשר עם נציג הנתבעת - מר דוד זמיר - מנהל הייצור אצל הנתבעת (להלן : " זמיר"), ולאחר חילופי מכתבים, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תספק 1,500 שתילי אבוקדו ו- 1,000 שתילי זיתים, ובעקבות חילופי מכתבים באמצעות הדואר האלקטרוני, הגיעה לידי התובעת, באמצעות דואר ישראל, הזמנה מס' 1364, בה נרשם סכום הכסף שעל התובעת לשלם בגין אספקת השתילים. או אז, הסב יובל את תשומת ליבו של מר זמיר להסכם הפשרה, שכאמור, נחתם כשנתיים קודם לכן. לטענת התובעת, ביקש מנהל הנתבעת שהות לבדוק את העניין, ולאחר מכן התקיימה שיחה בין יובל לבין זמיר, בה הודיע האחרון כי היה על יובל להודיע, מבעוד מועד, כי הוא מבקש לממש את זכותו עפ"י הסכם הפשרה, וכי בסיס ההתחשבנות בהזמנה שונה מזה שבהסכם הפשרה. עוד הודיע זמיר ליובל, כי על התובעת לספק את מספר הגוש והחלקה של הקרקע בה יישתלו השתילים, וכשעה לאחר מכן התקבל מכתב החוזר על דרישות אלה (הוא המכתב שצורף לכתב התביעה וסומן ד').

4.         לטענת התובעת השיבה היא למכתב הנ"ל על אתר והודיעה כי הסעיף המוזכר בהסכם ואשר מחייב את התובעת לא לסחור בשתילים ולנטוע אותם באדמותיה, מוכר לתובעת וכי התובעת תפעל בהתאם להוראות ההסכם.

5.         לטענת התובעת, סירבה הנתבעת לספק את השתילים למרות פגישות שהתקיימו בין יובל לבין נציגי התובעת. עוד טענה התובעת, כי נגרמו לה נזקים בגין אי אספקת השתילים אותם הזמינה, ונזקים אלה מפורטים בחוות דעת המצורפת לכתב התביעה שערך השמאי אייל שפירא, והם מגיעים כדי סך 352,750 ש"ח.

6.         באשר לעוולת לשון הרע, טענה התובעת בכתב התביעה, כי ביום 2.3.2010, למחרת היום שבו קיבלה התובעת מכתב הנתבעת בו היא דורשת לשלוח את מספר הגוש והחלקה של האדמה עליה יינטעו השתילים, פנה רון דינור - מי שעובד כמנהל מכירות אצל הנתבעת אל יובל, והטיח בו מילים קשות, ובין היתר "אנחנו יודעים מי אתה" ו"שיתהפך העולם לא תקבל את השתילים" ו-"אם היית ישר היית מעביר אלינו את מספר הגוש והחלקה". כן טוענת התובעת כי באותו יום פנה יובל אל מנהל הנתבעת, מר און ברזילי ובשיחה טלפונית שהתקיימה בין השניים, הטיח ברזילי ביובל מילים פוגעות לרבות המילים "כולם יודעים שאתה שקרן ונוכל" ו- "עם אנשים כמוך אין דרך אחרת". בגין הדברים שהטיחו נציגי הנתבעת הנ"ל ביובל, תובעת התובעת פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין עוולת לשון הרע.

7.         בכתב ההגנה, הפנתה הנתבעת להוראות הסכם הפשרה אשר קבע תנאים לאספקת השתילים, השונים מתנאי "מסחר רגיל" והצהירה, בסעיף 7 לתצהירה, כי היא תהיה מוכנה לקיים את הוראות הסכם הפשרה ככל שהתובעת תעמוד בהוראות ההסכם.

8.         עוד טענה הנתבעת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כאשר לא גילתה, עד אשר נשלחה ההזמנה לאישור התובעת, כי היא מבקשת לרכוש את השתילים עפ"י הוראות הסכם הפשרה, כאשר בסיס ההתחשבנות באספקת שתילים עפ"י ההסכם שונה מזה שבו נוהגת הנתבעת בדרך המסחר הרגילה. באשר לנזקים הנטענים, טענה הנתבעת כי לא נגרם לתובעת כל נזק ובכל מקרה לא פעלה התובעת להקטנת נזקיה, שכן ניתן היה לרכוש את השתילים שלא סופקו ע"י התובעת מכל ספק שתילים אחר.

9.         באשר לעוולת לשון הרע, טענה הנתבעת כי ככל שהדברים נאמרו וממלאים אחרי הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1968, הרי התייחסו הם ליובל ולא לתובעת. בנוסף, כפרה הנתבעת בטענות התובעת וטענה כי הדברים המיוחסים לנציגיה לא נאמרו, ובכל מקרה אין הם ממלאים אחרי יסוד "הפרסום" בחוק.

הראיות:

10.        מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם יובל. כמו-כן זימנה התובעת לעדות נציגי הנתבעת, ה"ה און ברזילי, מנכ"ל הנתבעת, ומר רון דינור - מנהל השיווק בנתבעת. בנוסף הוגשה חוות דעתו של השמאי אייל שפירא.

11.        מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מר דוד זמיר ותצהיר מטעם השמאי דב סמפולנסקי, אשר העיד על נסיבות כריתת הסכם הפשרה.

הכרעה בטענות התובעת לפיצויים לפי עוולת "לשון הרע":

12.        דין התביעה לפיצוי בגין "לשון הרע" להידחות, ולהלן אנמק מסקנתי זו.

13.        אפילו אתעלם מטענת הנתבעת, לפיה נאמרו הדברים המיוחסים לנציגי הנתבעת על יובל ולא על התובעת ומבלי להכריע אם הדברים אכן נאמרו אם לאו- לא מתקיים יסוד "הפרסום" המהווה תנאי לביסוס עוולת לשון הרע. סעיף 2 (ב) (1) קובע כדלקמן:

"(ב) רואים פרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

14.        התובעת לא טענה בכתב תביעתה או בתצהירי עדות ראשית מטעמה כי הדברים יועדו או הגיעו לאדם זולת יובל. אדרבא, בעדותו בפניי מעיד יובל כדלהלן (בעמוד 13 שורות 22-24 לפרוטוקול) :